נגה יהודאי

נגה יקרה,
הגעתי אליך לפני כמה חודשים עם תחושה שאני חייבת לגדול באמהות שלי. שמתי לב שהתגובות שלי אוטומטיות ומובילות למאבק מול עלמא שלי סביב נושא הלימודים ובכלל.
הגעתי כאובה. האימהות נגעה גם בילדה הקטנה שבתוכי ואצלי היא היתה צריכה המון אמפטיה.
היית שם. חיבקת אותה אבל בעיקר לימדת אותי לחבק אותה. הענקת לי כלים לקבל את עצמי, להכיר את רצף התחושות שהיום מביא איתו, למחול על רגעים פחות טובים ולתקף רגעים של הצלחה וגדילה.
אני מסתכלת על ילדיי בחודשים האחרונים: עצמאיים, משתפים, יודעים להצביע על רגשות שעולים, להכיר בכוחות שלהם להתמודד, מחבקים יותר ורגועים יותר.
אני רגועה יותר. נוכחת יותר, בכל מישורי החיים.
פתאום שומעים את החיים פה. את הציפורים בחוץ ואת כל היופי.
** מכינה פנקייקים באופן קבוע פעם בשבוע (ולבד! גם אם אנחנו לא בסביבתה בכלל)
* התחיל חוג סוסים ויש לו כבר מספיק פקקים כדי להתחיל את השולחן עם אבא.
שניהם יודעים להגיד על עצמם שהם עצמאיים, בעלי יכולת להציב מטרות ולהשיג אותן בעזרת הכישורים שלהם.
כ* אומר לי שהוא "מגייס אנשים ושיש לו סבלנות" ו** אומרת לי שהיא "מוכשרת בנגינה ובלהמציא מילים לשירים" ושהיא "אופנתית", הלב שלי מתפוצץ מגאווה.
כשאני מצלמת את שלושתם באוגוסט האחרון (החופש הגדול הכי טוב שהיה לי!! הצלחתי לעבוד, לבלות איתם והיה פה פשוט ורגוע ושמח ובעיקר- בלי רגשות אשם) - עומדים שלושתם (כולל ** שהם הביאו לה כיסא להגבהה) מול השייש ומכינים ארוחת בוקר לעצמם בזמן שאני סוגרת דברים על המחשב- אני יודעת שאני האמא שביקשתי לעצמי.
וכל זה, עם המון הכרת הטוב אליך.
תודה! תודה על המסע הזה. שראית אותי, שהאמנת בי, שנתת לי כלים אינסופיים, שדייקת אותי, ששאלת את השאלות הנכונות, שהקשבת כמו שאני מבקשת לעצמי להקשיב, שהפכת למודל.
אני ו*** כבר שלושה שבועות מכינים ארוחת ערב יחד פעם בשבוע וזה פשוט מופלא!
תודה על כל מי שאת ועל מה שאת נותנת לעולם.
תמשיכי להפיץ את האור שלך, מגדלור שאת.
בהערכה אינסופית והמון אהבה,

רינת